פסק-דין בתיק ע"א 3226/03

  השופט ישעיהו שנלר :

1.          לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בהרצליה, בת"א 446/02 (כב' השופטת מיכל שריר, סגן נשיא) מיום 27.7.03, שדחה את תביעת המערער כנגד המשיבות, בשל נזק גוף שנגרם לו, לטענתו, במהלך עבודתו, מחמת התיישנות.

רקע עובדתי - כללי :

2.          המערער הועסק אצל המשיבה 1 כפועל ייצור, במפעלה שבהרצליה, מאז שנת 1965 ועד לסגירת המפעל בשנת 1996. המשיבה 2 ביטחה את המשיבה 1 בגין חבות מעבידים. אין חולק, כי במהלך תקופת עבודתו, היה חשוף המערער לרעש רב.

בשנת 1968 התלונן המערער על ירידה בשמיעה ועל זמזום באוזניו. יוער, כי המערער סבל מחרשות מלאה באוזנו השמאלית מלידתו או מעת ילדותו. המערער הופנה לבדיקת אוזניים, בה אובחנה אצלו התחלה של ירידה בשמיעה בטונים הגבוהים באוזן ימין, וצויין כי יכול וזוהי תחילתה של חבלה אקוסטית. בעקבות האמור, הומלץ על-ידי רופא תעשייתי, כי המערער לא יעבוד עוד בסביבת עבודה חשופה לרעש, אולם בפועל דבר לא נעשה. בשנת 1969 חזר והתלונן המערער במחלקה לרפואה תעשייתית, כי אינו מסוגל עוד להמשיך ולעבוד ברעש. נערך ביקור במקום עבודתו, מטעם המחלקה לרפואה תעשייתית, ובמקום נמצא רעש רב, פרט למחלקה אחת בה נמצא רעש פחות. הועברה בקשה למפעל להעביר את המערער למחלקה זו, וכן להקפיד על הגנה לאוזניו בעת עבודתו, אולם גם הפעם, דבר לא נעשה.

3.          רק לאחר תקופה ממושכת, בסוף שנת 1991, התחדשו תלונותיו של המערער לירידה בשמיעה, והוא עבר בדיקות, מהן עלה כי אכן חלה ירידה בשמיעתו, אולם חרף זאת ביקש להמשיך באותו אופן.

כך גם בשנת 1994, עבר בדיקות נוספות.

רק לאחר שהפסיק את עבודתו, בבדיקה מיום 15.5.97, נקבע כי המערער סובל מטינטון דו-צדדי לסירוגין.

4.          המערער הגיש בשנת 1999, תביעה לקצבת נכות למוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל), בשל פגיעה בעבודה, אותה הגדיר בטפסים שהגיש למל"ל כ"ליקוי שמיעה". ביום 9.8.00 נבדק המערער על-ידי הוועדה הרפואית של המל"ל (להלן - הוועדה הרפואית), ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הטינטון באוזן ימין, לפי סעיף 72(4)ד'II  לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, תשט"ז-1956) (להלן - סעיף הנכות), החל מיום 13.6.68 (להלן - הקביעה הראשונה). בגין ליקוי השמיעה, נקבע כי אין למערער נכות. אבחנת הוועדה הרפואית הייתה כי למערער נגרמה חבלה אקוסטית באוזן ימין, ללא ירידה בשמיעה בטוני הדיבור.

ביום 12.11.00 נבדק המערער על-ידי הוועדה הרפואית לערעורים של המל"ל (להלן - ועדת הערר), ובסיכום ובמסקנות נקבע: " ...לדברי הנפגע הטנטון באוזן ימין קיים מזה שנתיים ולפיכך תחולת נכות היא מ- 1.11.98" (להלן - קביעת ועדת הערר).

ההליך בבית משפט קמא :

5.          ביום 31.1.02 הגיש המערער את תביעתו כנגד המשיבות. בסעיף 4 לכתב התביעה תיאר המערער את עבודתו באולם העבודה ליד מכונת הכרסומת, וכי " עקב כך, היה התובע חשוף באופן תדיר וממושך לרעשים חזקים וסבל מחבלה אקוסטית באוזן ימין שבאה לידי ביטוי בירידה תלולה של עקומת השמיעה בתדירויות הדיבור הגבוהות וטנטון קבוע באוזן ימין...".

            המשיבות טענו בכתב-הגנתן, כי יש לדחות את תביעת המערער מחמת התיישנות. מנגד טען המערער, כי קביעת ועדת הערר התייחסה רק לטינטון ולא לירידה בשמיעה, וכי מאחר ונזק הטינטון החל מיום 1.11.98, לפי קביעת ועדת הערר, לא התיישנה תביעתו.

6.          המערער הגיש מטעמו חוות-דעת מומחה  של ד"ר הימלפרב, המשיבות הגישו מטעמן את חוות-דעתו של פרופ' אופיר, ובית-משפט קמא מינה כמומחה מטעמו את ד"ר הראל (להלן - מומחה בית המשפט), אשר מונה " להערכת נכותו של התובע ככל שהיא נובעת מפגיעתו בעבודה".

7.          בית-משפט קמא קבע, כי עילת התביעה של המערער, הנה כמפורט בסעיף 4 לתביעתו, דהיינו, אותה חבלה אקוסטית שנבעה מחשיפתו לרעש בעת עבודתו אצל המשיבה 1. כך גם כי בדיקה רפואית, מיום 13.6.68, העלתה את העובדה כי אוזנו הימנית של המערער נפגעה, תוך ציטוט הממצא שם "זה יכול להיות התחלה של חבלה אקוסטית".

לאור זאת, עילת התביעה נולדה לכל המאוחר בתאריך זה.

בית משפט קמא הפנה לאשר נקבע בע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ ואח', פ"ד לח(4), 554 (להלן - בוכריס), כי מעת שהתגלה נזק פיסי כלשהו, מתחילה תקופת ההתיישנות, גם אם לאחר מכן חל שינוי בהיקפו הפיסי של הנזק.

משכך, התקבלה טענת ההתיישנות והתביעה נדחתה.